שתלים דנטליים (Dental Implants) הינם למעשה תחליף מלאכותי לשן טבעית שכבר אינה בחלל הפה. שתלים דנטליים, בעלי מבנה תבריגי, מוחדרים ללסת וכך למעשה מהווים תחליף לשורש השן. שתלים דנטליים הם כיום הפתרון הטוב והבטוח ביותר לשיניים שאבדו בעקבות: חבלה, עששת עמוקה, מחלת חניכיים או חסר התפתחותי.  לאחר החדרתו - יעבור השתל הדנטלי תהליך קליטה בטוח עד לעיגון מלא בעצם. לאחר תהליך קליטה של מס' חודשים, יוכל רופא השיניים להשלים את כותרת השן וכך למעשה לאפשר שיקום מלא הכולל: תפקוד לעיסה נורמלי, שיפור בדיבור וכמובן אסתטיקה.

​

סוגי השתלים הדנטליים: 

השתלים הדנטליים הראשונים הומצאו במחצית המאה הקודמת ופותחו בצורת דיסק או "שתלי-על" המונחים על הלסת. אך מזה 3 עשורים עובר תחום השתלות השיניים מהפכה אשר שינתה את פניי רפואת השיניים המודרנית. כיום סיכויי הצלחה של שתל המבוצע על ידי מנתח פה ולסת מומחה מגיעים עד 95% בשנה הראשונה, עם אחוזי שרידות מאד גבוהים בטווח של עד 10 שנים. סיכויי ההצלחה תלויים בסוג השתל, החומר ממנו עשוי, הרופא המנתח, גורמי הסיכון, מהלך ההחלמה והשיקום. 

​

השתלים הדנטליים מגיעים באורכים וקטרים שונים. ההבדלים בין השתלים באים לידי ביטוי בצורת ועיצוב השתל, עיבוד פני שטח השתל, תהליך בקרת האיכות במהלך ייצורו והחברה המייצרת. השתל הדנטלי הסטנדרטי והמודרני עשוי מסגסוגת טיטניום ובעל פני שטח תבריגיים שעברו עיבוד כימי או מכני. כך מתאפשרת קליטה מלאה בעצם הלסת בתהליך שנקרא Osteointegration.
 

התהליך הכירורגי:

כמו לפני כל ניתוח או הליך כירורגי – נדרשת בדיקה מקצועית ומקיפה של המטופל וההיסטוריה הרפואית שלו. יש לאתר גורמי סיכון וכמובן בדיקה מלאה של הפנים, הלסתות והאתר המיועד להשתלה. טרם ביצוע השתלה שיניים חשוב להשלים צילום CT דנטלי (Cone Beam Computed Tomography) וצילום פנורמי. בעזרת ההדמיות הללו הכירורג יוכל להחליט על מיקום השתל ולקבוע את איכות עצם הלסת. בשלב זה ייקבע האם נדרשת השתלת עצם ומה הקירבה למבנים אנטומיים חשובים (שיניים סמוכות, סינוסים, עצבים וכלי דם). 

​

תהליך החדרת השתלים הינו סטרילי ובטוח. ברוב המקרים יבוצע בהרדמה מקומית בלבד של אתר ההשתלה. לאחר שהאזור בחלל הפה מאולחש - ניתן לחשוף את עצם הלסת ולהכין קדחים במיקום שנקבע מראש בלסת. מדובר בפעולה בטוחה, מסודרת, ולא ארוכה. לאחר הכנת הקדח יוכל הרופא המנתח להחדיר את השתל שנבחר מראש ועד השגת יציבות ועיגון מלא בלסת. בסיום החדרת השתל - החניכיים נתפרים באופן הדוק וכך מתאפשר ריפוי מיטבי ונמנע דימום מיותר.

 

לאחר החדרתו – זקוק השתל לתקופת החלמה וקליטה מלאה בלסת. לאחר מספר חודשים בהם השתל הבטיח עיגון מלא נדרשת במרבית המקרים חשיפה של השתל לחלל הפה תחת אלחוש מקומי. החשיפה מאפשרת לחניכיים להתארגן בצורה בריאה ואסתטית סביב השתל. לאחר החשיפה, בשלב הסופי, יכול רופא השיניים לקחת מידות ולהתקין את החלק הכותרתי והשיקומי הבולט לחלל הפה.

​

​

גורמי סיכון 

על מנת להשיג סיכויי הצלחה גבוהים יש לוודא כי השתל יבוצע בתנאים סטריליים תוך כדי התייחסות לגורמי הסיכון והקפדה על היגיינה מקסימלית של חלל הפה.

• עישון: אחד מגורמי הסיכון החשובים ביותר המשפיעים על סיכויי הצלחת שתלים, שרידותם והתפתחות מחלות חניכיים. עישון פעיל אינו נחשב כהתוויית נגד ביצוע שתלים דנטלים – אך מחקרים רבים הראו כיצד הוא פוגע בתהליך קליטת השתל בעיקר בלסת העליונה ו/או במקרים של השתלות עצם והרמות סינוס. עישון סיגריות פוגם בתהליך הריפוי. הספרות המדעית מציגה 33% סיבוכים בקרב מעשנים כבדים להם בוצעו שתלים דנטליים. כמובן יש לזכור כי עישון הוא הגורם החשוב ביותר להתפתחות סרטן חלל הפה.

• סכרת: רמות סוכר גבוהות בדם ובלתי מאוזנות מעלות משמעותית סיכון להתפתחות דלקות חניכיים ודלקות סביב שתלים (Peri-Implantitis). מחקרים רבים הוכיחו כי שתלים שבוצעו אצל חולים סכרתיים מאוזנים הציגו אחוזי הצלחה זהים, אך בקרב חולים שאינם מאוזנים נצפה תהליך ריפוי והחלמה ארוך יותר המלווה בסיבוכים. טרם ביצוע שתלים נדרש מהחולה הסכרתי להשלים בדיקת דם להמוגלובין מסוכרר (HbA1C) בדיקה זו מסייעת באיזון הסוכרתי והצלחת הטיפול התרופתי.  

 

מהלך ההחלמה:

תהליך ההחלמה לאחר ביצוע שתלים ברוב המוחלט של המקרים קצר ולא מלווה בסיבוכים יוצאי דופן. לאחר סיום הניתוח המטופל מקבל הנחיות ברורות לנטילת אנטיביוטיקה, משככי כאבים ולעיתים סטרואידים. בשבועיים לאחר ביצוע השתלים יש להקפיד על שטיפות פה ע"ב כלורהקסידין ולשמור על היגיינה אורלית מיטבית. המשך מעקב אצל הכירורג הינו הכרחי לבקרה אחר מהלך הריפוי. 

​

שתלים זיגומטיים ופטריגואידים:

שתלים דנטליים מיוחדים אלו שינו את עולם השתלות השיניים עבור מטופלים הסובלים מחסר שיניים מלא בלסת העליונה. שתלים זיגומטיים הם ארוכים יותר מהשתלים הדנטליים הרגילים – וכך מאפשרים עיגון חזק ויציב לעצם הלחי (הזיגומה). שתלים פטריגואידים מאפשרים עיגון יציב יותר לאזורים אחוריים בלסת העליונה. יתרון חשוב של שתלים אלו הוא האפשרות להעמסה מיידית ומהירה של המרכיב השיקומי (התותבת) : כך מתאפשר שחזור מהיר של מראה הפנים, הלעיסה והדיבור. 

ביצוע שתלים זיגומטיים ופטריגואידים דורש ידע וניסיון – את השתלים מבצע כירורג מומחה פה ולסת ובמקרים רבים יבוצעו תחת הרדמה כללית או סדציה תוך וורידית.